תוכן העניינים
פסטיבל קאן לא יתקיים/ נחגג עם כל כך הרבה נמרצות וזוהר כמו שהוא נעשה איתו בדרך כלל.
ובכן, כולנו ראינו את זה מגיע. מה אתה מצפה כששיעור האוכלוסייה מודח לחצי על ידי וירוס שלא נראה כאילו הוא הולך להפסיק להתפשט בקרוב.
לאחר זמן מה, זה מרגיש כאילו לא משנה כמה אתה מניעה ועד כמה אתה מקפיד על הכללים, זה פשוט לא פורה.
זאת אומרת, למרות שאני רואה חדשות מדי יום שמבטיחות שאין לנו מקרי וירוס קורונה חדשים מאז 8 הימים האחרונים, אני עדיין חי באימה.
מעניין איך היה נראה העולם, ברגע שכולם יצאו מהבתים שלהם וינסו להחזיר את הנורמליות האבודה.
האם נרגיש אותו הדבר? האם הפחד והאימה להידבק ולסכן את חיינו יבלעו אותנו? או שמא נהיה בטוחים שאנחנו לגמרי בסדר?
קאן די פופולרי בגלל הרבה סיבות.
בעיקר בגלל האינדיבידואליות שלו. סופרים/יוצרים/במאים מוכרזים רבים של ימינו זכו לבולטות בגלל קאן.
פסטיבל קאן נודע קודם לכן כפסטיבל הסרטים הבינלאומי. מדובר ככל הנראה בכמה ימים של פגישות, התכנסות, יצירת קשרים ומסיבות, כשלעצמם.
השתתפות בפסטיבל קאן היא עסקה ענקית. את הפרס הגבוה והיוקרתי ביותר, דקל הזהב מעניק לסרטים מדהימים ואסתטיים לחלוטין.
השנה, לעומת זאת, על פי הדיווחים הובטח לנצח על הפסטיבל עד יולי, לא היו מובילים ככאלה.
זה מגיע לאחר שנשיא צרפת, עמנואל מקרון, דיבר על דחיית הסגר עד אמצע יולי.
יתרה מכך, האזור בו נערך פסטיבל הסרטים מהווה כיום מקלט לחסרי בית, בתוך התפשטות הקורונה התמידית.
אנו מתפללים בכנות שהכל יירגע והזוהר יחזיר אותנו, בהקדם האפשרי! *מלמל תפילה*
או אגון: 70 עכשיו מתים מקרים מאושרים של וירוס קורונה ליד 1800
לַחֲלוֹק: