ככל שחולפות השנים אני לא יכול שלא לשים לב איך רעילות מקוונת עיוותה את אמנות הביקורת. זה חלחל דרך כל צורות התקשורת; סרטים, טלוויזיה, ספרים, משחקי וידאו משאירים מעט מקום לוויכוחים או דיונים בניואנסים. התגובות של מעריצים רעילים נוטות להתנודד מקיצוניות אחת לאחרת וביקורת בונה הופכת למחשבה שלאחר מכן בפאנדום רעיל.
קרא גם: מוות תקוע בתקופת הקורונה
https://trendingnewsbuzz.com/2020/02/12/bojack-horseman-5-moments-from-the-final-episodes-that-made-our-hearts-melt/
Fandom Menace
כל זה, במידה רבה, בגלל תרבות הזעם ששולטת לאחרונה בסצנת תרבות הפופ. למשל, תגובת הנגד העזה סביב זיכיונות פופולריים כמו מלחמת הכוכבים, משחקי הכס וכו'. עכשיו לפני שאני מבהיר את הנקודה שלי, אני חושב שזה חיוני שאדגיש דבר אחד. אסור להטריד שחקנים בגלל התפקידים שהם משחקים. גם סופרים או במאים לא צריכים למה שהם יוצרים. אנחנו יכולים לעסוק בדיון מכובד מבלי לפנות להכפשת אף אחד מהצדדים.
אבל בעידן הזה איפה עגבניות רקובות ציונים נתפסים כבשורה על ידי אנשים שאפילו לא מבינים איך האתר עובד, נראה שחשיבות הביקורת דוללה. זה בהחלט אפשרי להצביע על הפגמים או להגן על עבודתך ולהשתתף בדיון מכבד בו זמנית.
לקרוא למותו של המחבר ולהגיד שכוונות הסופר לא חשובות או שהיוצרים מתכננים להרוס את הילדות, לא עוזר. גם לא תיוג את אלה מהפאנדום שיש להם ביקורת אמיתית כטרולים מרים שלא קיבלו את מבוקשם. שני סוגי התגובות הללו בעייתיים באותה מידה. כבוד הולך לשני הכיוונים.
רוב הדיונים באינטרנט אינם מצליחים להבחין בין זכאות לביקורת תקפה. משוב שלילי הוא לא דבר רע, כשלעצמו, בתנאי שהוא לא הופך לרעילות מלאה. אני פשוט מאמין שאנחנו לא צריכים להתעצבן על אי הנוחות הקטנה ביותר.
ולשמור ביקורת ממשית על ההיבטים הבעייתיים יותר של כתיבה, בימוי, ביצועים וכו'. כך גם לגבי היוצרים; כי לתת למנגנון יחסי הציבור לפזר ביקורת לגיטימית ולהדחת אותה למיעוט רועש אך קולני זה אף פעם לא מראה טוב.
לַחֲלוֹק: